הדקות שלכם
לעולם לא פגות. אף פעם.

כמה משירותי השיחות הגדולים פוקעים את יתרת האשראי שלא נוצלה לאחר תקופה קבועה — 180 ימים הוא פרק הזמן הנפוץ — וחלקם גובים דמי אחזקה חודשיים מיתרה שלא הייתה בשימוש. שני הדברים מפורטים בתנאים, שני הדברים חוקיים, וכמעט אף פעם לא מביאים אותם בחשבון בהשוואה.

כדאי לעשות את החישוב פעם אחת. אם קניתם אשראי בשווי $10, השתמשתם ב־$6 ממנו במשך חמישה חודשים ואיבדתם את השאר, התעריף האפקטיבי שלכם היה גבוה בשני שלישים מהתעריף שפורסם. אם השיחות שלכם מגיעות בגלים — אירוע משפחתי, מעבר דירה, מחלה — ההפסד גדול יותר, משום שהדפוס שגורם לפקיעת התוקף הוא בדיוק הדפוס של שיחות חשובות ומזדמנות.

אין מצב שבו הלקוח מרוויח מכך. הדבר קיים משום שיתרות שלא נוצלו הן הכנסה, ומשום שהמידע מופיע בפסקה שאיש כמעט לא קורא לפני הרכישה.

החבילות הן סכום בדולרים, שמנוצל לפי התעריף לדקה ביעד, ולא מאגר דקות. להבדל הזה יש משמעות גדולה יותר מכפי שנדמה.

חבילת דקות חייבת להניח יעד מסוים כדי שאפשר יהיה לתמחר אותה, ולכן היא מגבילה את המקומות שאליהם אפשר להתקשר או מחשבת ממוצע בין מדינות שבהן העלויות בפועל שונות פי חמישים. אשראי אינו עושה אף אחד מהדברים האלה: אותו $4.99 קונה מאות דקות למקסיקו ומספר דקות קטן למספר נייד בגרמניה, ובשני המקרים זהו המחיר האמיתי של השיחה.

המשמעות היא גם שאיננו יכולים להציע הנחת כמות בלי להיות לא ישרים לגבי מהותה. חבילה גדולה יותר היא פשוט יותר אשראי באותו תעריף לפי מדינה — אין מדרגה שבה התעריף משתפר. כמה מהמתחרים מציגים חבילה גדולה יותר כתעריף טוב יותר; כאשר זו הנחה אמיתית, כדאי שתהיה, וכאשר מדובר בתוצאה של חישוב ממוצע, היא אינה כזו, וקשה להבדיל בין שני המקרים מבחוץ.