המספר לא מתקבל

בדיקת המבנה של מספר באופן מקומי אינה עולה דבר ואינה אורכת זמן. ניסיון לחייג למספר בעל מבנה שגוי עולה בסבב תקשורת מול הרשת, מחזיר שגיאה שלרוב אינה מועילה במיוחד, ולעיתים אף מתחבר ליעד שלא התכוונתם אליו — מספר שחסרה בו ספרה אינו בהכרח מספר שלא הוקצה, ובכמה מדינות הוא עשוי להיות שירות בתשלום.

לכן האפליקציה מאמתת את המספר תחילה. היא בודקת שהמספר מתחיל בקידומת מדינה אמיתית, שהחלק הלאומי הוא באורך אפשרי עבור אותה מדינה, ובמקומות שבהם המדינה מפרסמת טווחים נפרדים — אם הספרות הפותחות מציינות שמדובר במספר נייד או נייח. כך נתפס הרוב המכריע של המספרים השגויים לפני שמבזבזים כסף או זמן.

הבדיקה הזו אינה יכולה לומר לכם אם הקו פעיל, למי הוא שייך או אם הוא הועבר למפעיל אחר. שום דבר שפועל בטלפון אינו יכול לעשות זאת. כדי לוודא שמספר פעיל צריך לחייג אליו או לבצע שאילתה במסד הנתונים של המפעיל עצמו באמצעות בדיקה בתשלום, וכל כלי שמציג סימן ביקורת ירוק עם הכיתוב “active” בלי לבצע אחת מהפעולות האלה מציג תוצאה תחבירית עם תווית מטעה.

ההרגל שמונע את כל הבעיות האלה הוא לשמור כל מספר בפורמט בינלאומי, כולל מספרים במדינה שלכם. בבית זה לא עולה דבר, והוא ההבדל בין רשימת אנשי קשר שעובדת בחו״ל לבין רשימה שלא.

הפורמט הבינלאומי נקרא E.164, על שם תקן ITU שמגדיר אותו: סימן פלוס, ספרה אחת עד שלוש של קידומת המדינה, ועד חמש עשרה ספרות בסך הכול, בלי רווחים, סוגריים או סימני פיסוק. כשמספר נכתב כך, המשמעות שלו זהה מכל מקום בעולם, אפשר לחייג אליו ישירות מכל מקום, והוא מזוהה כראוי כאשר שתי אפליקציות מסנכרנות את אותו איש קשר.

הטלפונים מציגים מספרים שנשמרו בכל פורמט מקומי שהקורא מצפה לו, כך שאין לכך מחיר מבחינת הקריאות. העבודה היחידה היא לעבור פעם אחת על אנשי הקשר, והרגע שבו זה משתלם הוא בפעם הראשונה שמנסים להתקשר הביתה ממדינה אחרת.

כמעט כולם נתקלים בזה לפחות פעם אחת, וההסבר הופך את הכלל לקל לזכירה במקום לקל לשכחה.

כשאתם מחייגים מהחייגן של הטלפון עצמו, השיחה מתבצעת ברשת סלולרית שיודעת באיזו מדינה ה-SIM שלכם רשום ובאיזו מדינה אתם נמצאים פיזית. ההקשר הזה הוא שמאפשר לפורמט מקומי לעבוד: הרשת מפרשת אפס בתחילת המספר כהוראה ולא כספרה, ומשלימה עבורכם את המדינה.

בשיחת אינטרנט אין הקשר כזה. היא מתבצעת מחיבור נתונים, לא ממדינה, ואין שום דבר שממנו אפשר להסיק את קידומת המדינה החסרה. לכן המספר צריך לכלול הכול: את סימן הפלוס שמציין שמדובר במספר בינלאומי, את קידומת המדינה ואת המספר הלאומי בלי ההוראה המקומית. זו אינה מגבלה של האפליקציה; כך נראה מספר בינלאומי.

ההרגל המעשי שמסיר את הבעיה לצמיתות הוא לשמור כל מספר באנשי הקשר בפורמט בינלאומי, כולל המספרים שבבית. הטלפונים יציגו אותם בכל מקרה בפורמט המקומי, כך שאין לכך מחיר מבחינת הקריאות, וביום שבו תנסו להתקשר הביתה ממדינה אחרת לא תצטרכו לחשב את קידומת המדינה תחת לחץ.