מאמת מספרי טלפון

כדאי לדבר על זה ישירות, כי רוב הכלים שנושאים את השם הזה אינם עושים זאת.

המאמת הזה מבצע בדיקה תחבירית מול תוכניות מספור לאומיות שפורסמו. הוא מאשר שהמספר מתחיל בקידומת מדינה אמיתית, שלחלק הלאומי יש אורך סביר עבור אותה מדינה, ושכאשר המדינה מפרסמת טווחי קידומות נפרדים — הספרות הראשונות נמצאות בטווח של מספר נייד או קווי. שלוש הבדיקות האלה מזהות את הרוב המכריע של המספרים השגויים: שגיאות הקלדה, ספרות חסרות, אפס יציאה שנשאר, או מספר שהוזן בלי קידומת המדינה.

הוא אינו יכול לומר לכם אם הקו פעיל. שום דבר שפועל בדפדפן אינו יכול לעשות זאת. כדי לקבוע שמספר פעיל צריך להתקשר אליו או לפנות אל מרשם המיקום הביתי של המפעיל באמצעות שירות בדיקה בתשלום, וכלי חינמי שמציג סימן ביקורת ירוק עם הכיתוב "פעיל" מציג למעשה תוצאה תחבירית עם מילה מטעה לצדה.

הוא גם אינו יכול לומר לכם מי הבעלים של המספר, אם המספר הועבר למפעיל אחר, או אם מדובר במספר וירטואלי. ניידות מספרים הפכה במיוחד את זיהוי המפעיל לפי קידומת ללא אמין ברוב השווקים המפותחים: מספר שמתחיל בטווח שהוקצה בעבר למפעיל מסוים עשוי לעבור למפעיל אחר לפני שנים. טווחי הקידומות עדיין מבדילים באופן אמין בין מספר נייד לקו קווי, משום שהטווחים האלה אינם ניידים בין שתי הקטגוריות.

E.164 הוא התקן של ITU שמגדיר מהו מספר טלפון בינלאומי: עד חמש־עשרה ספרות, שמתוכן אחת עד שלוש הן קוד המדינה, ללא סימני פיסוק נוספים. בכתיבה מוסיפים לפניו סימן פלוס כדי לציין שמדובר במספר בינלאומי ולא מקומי.

הטיעון המעשי לשמירת מספרים בפורמט E.164 הוא שזהו הפורמט החד־משמעי היחיד. 020 7946 0958 הוא מספר בלונדון עבור קורא בריטי, אך אינו אומר דבר למערכת במדינה אחרת. +442079460958 הוא אותו מספר בכל מקום, אפשר לחייג אליו ישירות מכל מקום, והוא גם ממוין ומסונן מכפילויות כראוי.

הטעות הנפוצה בכיוון ההפוך היא לשמור מספרים בפורמט E.164 ולהציג אותם כך. אדם שקורא את המספר שלו רוצה לראות אותו בפורמט הלאומי המוכר לו, ולכן הארכיטקטורה הנכונה היא לשמור צורה קנונית אחת ולעצב את המספר לצורכי תצוגה — ולא להפך.

תקרת חמש־עשרה הספרות היא מגבלה קשיחה של התקן, ומספר ארוך יותר אינו תקף בלי קשר למה שטופס כלשהו קיבל. המספרים התקפים הקצרים ביותר קצרים בהרבה: במדינות איים מסוימות באוקיינוס השקט מונפקים מספרים לאומיים באורך חמש ספרות, ולכן בדיקת האורך צריכה להיות לפי מדינה ולא לפי מינימום עולמי.

תוכנית המספור של כל מדינה מייעדת בלוקים של ספרות ראשונות למטרות מסוימות. בבריטניה, 07 משמש למספרים ניידים ו־01 ו־02 לקווים קוויים גאוגרפיים. בהודו, מספרים ניידים מתחילים ב־6, 7, 8 או 9. בניגריה, 070, 080, 081, 090 ו־091 משמשות למספרים ניידים. בחלק גדול מאירופה היבשתית, 6 או 7 אחרי קוד המדינה מציינת מספר נייד.

ההבחנה הזאת עדיין עובדת משום שהגבול בין נייד לקווי אינו נייד: מספר יכול לעבור בין מפעילים, אך אינו יכול לעבור מבלוק נייד לבלוק גאוגרפי. לעומת זאת, זיהוי המפעיל לפי קידומת אינו אמין ברוב השווקים מאז שהונהגה ניידות מספרים.

למה זה חשוב מבחינת העלות: ברוב גדול של המדינות, שיחה למספר נייד עולה יותר משיחה לקו קווי, לפעמים פי כמה. הידיעה איזה סוג מספר יש לכם לפני החיוג היא ההבדל בין חשבון צפוי להפתעה. במיעוט מהמדינות — ובהן בריטניה, גרמניה וקניה — היחס הפוך והמספר הנייד זול יותר, ולכן דפי התעריפים שלנו מפרסמים את שני הטורים במקום נתון יחיד של "החל מ־".

במדינות עם תוכנית מספור אחידה, או במקומות שבהם ההקצאה אינה מפורסמת בצורה נפרדת, תופיע כאן התשובה הכנה "לא ניתן לקבוע" ולא ניחוש. תוכנית המספור של צפון אמריקה היא המקרה הגדול ביותר: בארצות הברית ובקנדה קידומת אזורית אינה מבדילה כלל בין מספר נייד לקו קווי, ורק בדיקה מול הרשת יכולה לקבוע זאת.

אם אתם מאמתים מספרים בכמות גדולה — רשימת לקוחות, ייצוא של רישום לאירוע, או גיליון אלקטרוני שעבר אליכם ממישהו אחר — הסדר היעיל הוא: להסיר כל דבר שאינו ספרה או סימן פלוס מוביל, להוסיף את קוד המדינה כאשר המספר מקומי לשוק מוכר, להסיר את קידומת היציאה אם היא נשארה, ואז לבדוק את האורך.

חשוב לבצע זאת לפי הסדר הזה. הסרת קידומת היציאה לפני שיודעים מהי המדינה מסירה את הספרה הלא נכונה במדינות שבהן המספרים מתחילים באופן חוקי ב־0 אחרי קוד המדינה. בדיקת האורך לפני הוספת קוד המדינה מסמנת כל מספר מקומי תקף כקצר מדי.

רשומות שנכשלות לאחר כל ארבעת השלבים אכן פגומות, ויש לתקן אותן במקור במקום לנחש. אי אפשר לשחזר מספר שחסרה בו ספרה באמצעות הוספת אפס במקום שנראה סביר; מדובר בשגיאת הזנת נתונים שדורשת את המקור.

עבור כל כמות הגדולה מכמה אלפי רשומות, ספרייה שמכילה את מלוא מטא־הנתונים של תוכנית המספור היא הכלי הנכון, ולא דף אינטרנט. המאמת הזה משתמש באותם נתונים שפורסמו לתוכנית המספור שבהם משתמשות הספריות האלה, עבור מספר אחד בכל פעם.