מתכנן מועד השיחה הטוב ביותר

ברוב העמודים שעונים על השאלה "מה הזמן הטוב ביותר להתקשר להודו מארצות הברית" מציינים הפרש זמן ומשאירים את זה כך. הודו מקדימה את ניו יורק בעשר וחצי שעות — למעט כעשרים שבועות בשנה שבהם ההפרש הוא תשע וחצי שעות, משום שארצות הברית עוברת לשעון קיץ והודו לא.

הבעיה הכללית היא שהפרש הזמן בין שני מקומות אינו תכונה של המקומות עצמם. הוא תכונה של המקומות בתאריך מסוים, והוא משתנה בכל פעם שאחד הצדדים משנה את השעה. חצי הכדור הצפוני וחצי הכדור הדרומי עוברים לשעון קיץ ולשעון חורף בכיוונים מנוגדים, ולכן ההפרש בין לונדון לסידני משתנה בשעתיים במהלך השנה ועובר בין ארבעה ערכים שונים, כאשר שני המעברים מתרחשים במועדים שונים.

גם תאריכי המעבר משתנים, ולעיתים משתנים בהתראה קצרה בעקבות חקיקה. כל מאמר שמקבע הפרש זמן נכון רק בחלק מהשנה ושגוי בשקט בשאר הזמן, ואין לקורא דרך לדעת באיזו גרסה הוא נתקל.

המתכנן הזה מונע את הבעיה לחלוטין בכך שהוא מבקש מהדפדפן את הפרש הזמן ברגע הנוכחי. במכשיר שלכם נמצאת מסד הנתונים של אזורי הזמן של IANA, שמתעדכן יחד עם מערכת ההפעלה ומקודד כל שינוי היסטורי וכל שינוי מתוכנן בכללים. זהו אותו מקור נתונים שבו משתמשות כל יישומי היומן הרציניים.

המתכנן מחשיב את השעות 09:00 עד 21:00 לפי השעה המקומית של הנמען כזמן מתאים לשיחה. זהו חלון רחב ומכוון לשיחות אישיות, והוא ברירת המחדל הנכונה לרוב השיחות הבינלאומיות — משפחה, חברים, או הטלפון הנייד של מישהו.

בשיחה עסקית החלון המתאים צר הרבה יותר: בערך 10:00 עד 12:00 ומ־14:00 עד 17:00 לפי השעה המקומית, תוך הימנעות מהשעה הראשונה של יום העבודה, משעת הצהריים ומהשעה האחרונה לפני שאנשים עוזבים. בפועל, הטווח בן השעתיים מ־10:00 עד 12:00 מניב את שיעור המענה הגבוה ביותר כמעט בכל מקום, משום שהוא מגיע אחרי שהבוקר התייצב ולפני שמישהו עזב את שולחנו.

שבוע העבודה גם הוא אינו אחיד בכל העולם. בחלק גדול ממדינות המפרץ סוף השבוע חל ביום שישי ובשבת, ובחלק מהמדינות יום שישי הוא יום קצר; שיחה ביום חמישי אחר הצהריים לריאד היא למעשה שיחה ביום שישי אחר הצהריים. שבוע העבודה בישראל נמשך מיום ראשון עד יום חמישי. גם שעות העבודה עצמן משתנות לפי העונה בספרד, באיטליה וברוב אמריקה הלטינית, שבהן הפסקת צהריים ארוכה יותר דוחה את שעות אחר הצהריים.

בשיחה ראשונה עם מישהו שאינכם מכירים, הזמן הבטוח ביותר הוא אמצע הבוקר לפי השעה המקומית, ביום שלישי, רביעי או חמישי. בקרים של יום שני ואחר הצהריים של יום שישי מציגים את שיעורי המענה הנמוכים ביותר כמעט בכל שוק שנבדק.

לא כל הפרשי הזמן הם מספר שלם של שעות, והחריגים חשובים משום שכלי תזמון שמניחים הפרשים של שעות שלמות משבצים פגישות בזמן הלא נכון.

הודו, סרי לנקה ואיראן פועלות לפי הפרש של חצי שעה. כך גם חלקים מאוסטרליה — דרום אוסטרליה והטריטוריה הצפונית נמצאות חצי שעה מאחורי המדינות המזרחיות — וכן ניופאונדלנד בקנדה, מיאנמר ואיי מרקיז. נפאל פועלת לפי הפרש של ארבעים וחמש דקות, וכך גם איי צ'טהאם, שנמצאים בנוסף במרחק של ארבעים וחמש דקות מאזור זמן שגם הוא עובר לשעון קיץ.

המתכנן מטפל בכל המקרים האלה משום שהוא מבצע את החישובים בדקות ולא בשעות. אם אתם מתזמנים באמצעות כלי שמציע רק שעות שלמות, שיחה שנקבעה לשעה עגולה תתקיים חצי שעה אחרי השעה העגולה עבור האדם בדלהי או בקטמנדו — לרוב זה לא מזיק, ולעיתים דווקא כן.

המקרה הנוסף שכדאי להכיר הוא סין: מדינה המשתרעת גאוגרפית על פני חמישה אזורי זמן, אך פועלת לפי שעה רשמית אחת. שיחת בוקר לבייג'ינג היא שיחת בוקר מוקדמת מאוד בקשגר, ושום מסד נתונים של אזורי זמן לא יזהיר אתכם מכך, משום שמבחינה רשמית מדובר באותה שעה.

דבר אחד שהשתנה באמת: בשיחת אינטרנט, שעת היום כבר אינה משפיעה על המחיר. תעריפי שיא ושפל היו מאפיין של טלפוניה במיתוג מעגלים, שבה הקיבולת הייתה מוגבלת פיזית בשעות העומס. התעריף של Telvio למדינה זהה ב־03:00 וב־15:00, וכך גם אצל כמעט כל ספק VoIP.

מה ששעת היום עדיין משפיעה עליו הוא האיכות, ובכיוון ההפוך ממה שאפשר לצפות. עומס על החיבור שלכם חשוב הרבה יותר מכל דבר ברשת שבאמצע — שיחת ערב מחיבור ביתי שמתחרה בזרימות וידאו של כל האחרים נוטה יותר לאבד מנות נתונים מאותה שיחה בתשע בבוקר.

היא גם משפיעה על השאלה אם מישהו יענה, וזהו המדד היחיד שבאמת חשוב. שיחה שמתחברת באופן מושלם לתא קולי עלתה לכם בעלות החיבור ולא השיגה דבר. החלון שהמתכנן מציג שווה יותר מכל אופטימיזציה של הרשת.

אם האדם שאליו אתם מתקשרים נמצא במקום שבו התעריף גבוה, התקשרות לטלפון הקווי שלו במקום לנייד היא בדרך כלל החיסכון הגדול יותר, ולעיתים קרובות היא אפשרית: במסלולים רבים שבהם סיום שיחה בנייד יקר, סיום שיחה בקו קווי עולה חלק קטן ממנו.