בלי חשבון.
בלי אימייל.
בלי סיסמה. פשוט מתקשרים.

אין תהליך הרשמה, כי אין למה להירשם. אין כתובת אימייל, אין סיסמה, אין אימות של מספר טלפון, אין התחברות דרך רשת חברתית ואין פרופיל. מתקינים את האפליקציה, היא נפתחת בלוח החיוג, ומחייגים.

זה חריג מספיק בקטגוריה הזו כדי שכדאי לנסח זאת במדויק. כל מתחרה מרכזי דורש לפחות מספר טלפון מאומת, ורובם דורשים בנוסף גם אימייל וסיסמה. הדרישות האלה קיימות מסיבות שלהם — מניעת הונאות, סנכרון בין מכשירים, שיווק — וכל אחת מהן עולה לכם במשהו.

מה זה עולה לכם, באופן מוחשי: מזהה שקושר את השיחות שלכם לכל דבר אחר שהמזהה הזה נוגע בו, פרטי התחברות שעלולים לדלוף, ורשימת שיווק שלא ביקשתם להיות בה.

שירות שלא מחזיק פרטי התחברות לחשבון לא יכול לאבד אותם. זו לא תכונת פרטיות שהוסיפו בדיעבד; זו תוצאה של הארכיטקטורה, והיא הצורה החזקה ביותר של הטענה הזו, משום שהיא לא תלויה בהתנהגות טובה של אף אחד או במדיניות שעלולה להשתנות בשנה הבאה.

זה לא אומר שלא מתבצע עיבוד של שום מידע. כדי לבצע שיחה צריך לדעת את מספר היעד ואת משך השיחה, כי אחרת אי אפשר לנתב אותה או לחייב עליה. הפרטים האלה מופיעים במדיניות הפרטיות, וכדאי לקרוא אותה במקום להסתמך עליה בעיניים עצומות — המבחן השימושי לכל טענה בנושא פרטיות הוא האם המסמך המפורט תואם את משפט השיווק.

השיחות לא מוקלטות. אין שום קובץ שמע שנשמר במקום כלשהו, ולכן אין מה לשלוף, למסור או להדליף.

התשלום מתבצע דרך App Store, כך שפרטי הכרטיס כלל לא מגיעים אלינו. Apple מחזיקה בהם; אנחנו מקבלים אישור רכישה ויתרת זיכוי.

כי עבור רוב האנשים הרשמה אופציונלית היא עדיין הרשמה, והיא משנה את המידע שהמוצר צריך להחזיק. ברגע שקיים חשבון, השירות חייב לשמור פרטי התחברות, להפעיל תהליכי שחזור, לטפל בבקשות מחיקה ולהגן על נקודת התחברות — ובנוסף הוא מחזיק מזהה שקושר את השיחות לאדם, בין אם משתמש מסוים יצר אותו ובין אם לא.

הגרסה שבאמת שונה היא זו שבה החשבון אינו קיים. זה מוצר מצומצם יותר, עם מגבלה אמיתית, וזה האיזון שבחרנו בו במכוון — לא תכונה שעדיין לא הספקנו להוסיף.

אם המגבלה הזו בעייתית עבורכם — אם אתם צריכים יתרה שעוברת איתכם בין מכשירים — שירות עם חשבונות הוא התשובה הנכונה, ויש כמה שירותים טובים כאלה. לומר זאת מועיל יותר מלהעמיד פנים שהאיזון הזה לא קיים.